בסוף שנות השבעים פעלה בירושלים להקת דובדבן. להקת רוק אנרגטית שסחפה בקיץ 1980 את ירושלים ואת הארץ כולה בסדרת הופעות מחשמלת. סימן ההיכר הבולט שלה היה נגן הכינור החשמלי דני טיברין.הקטע הידוע ביותר שלהם היה "נמל תעופה בן גוריון" ששימש אות לתכניתה של שמירה אימבר - "דברים טובים" ברשת ג'. באותם ימים הייתי עורך תכניות צעיר ונמרץ ברשת ג'. האמנתי בלהקה, עודדתי, דחפתי ועזרתי. בין השאר ארגנתי סדרת הקלטות באולפני ימק"א בירושלים ואף קישרתי בינם לבין אהוד מנור (שחיבר מלים לכמה שירים). נוצר גם קשר עם טמירה ירדני שהצליחה לארגן חוזה הקלטות עם חברת CBS דאז. המלחין של שירי הלהקה היה איב תואתי, יליד מרוקו שעלה לארץ מצרפת וניגן בקלידים. בנוסף לאיב ולדני היו בלהקה רוני הולן - תופים, איל טובנהוז - גיטרה חשמלית, (שניהם ירושלמים) ארנון פלטי מחיפה - בס.הלהקה התפרקה בטרם הוקלט אלבום. חילוקי דעות אישיים ואגואים שהתנפחו שלא לצורך. השנים חלפו וכל אחד פנה לדרכו. דני נסע לאמריקה וחזר, התגרש והחל לנגן בלהקות של מוסיקה חסידית. ארנון פלטי עשה דוקטורט במוסיקה והחל ללמד בבית ספר רימון. רוני הולן עסק בהקלטות, בהופעות ובהוראה ברימון.
איב תואתי כתב מוסיקה לסרטים מקומיים וזרים, תיעד שירה כנסייתית בירושלים. במאמץ כביר לפני כשמונה שנים התקבצו שוב חברי הלהקה בבית הספר למוסיקה רימון והקליטו את כל הקטעים הקלאסיים שלהם. הייתי שם כעד שמיעה. בינתיים חלה איל טובנהוז במחלת ניוון שרירים. הוא מונשם, אינו מש ממיטתו. ודאי שאינו מסוגל לנגן יותר. איב תואתי חזר לצרפת, משם עלה בשעתו לישראל, לירושלים, לעין-כרם שאותה כל כך אהב. הסרטן פשה בגופו. לאחרונה התגלה גידול נוסף בעמוד השדרה שלו והוא משותק בפלג גופו התחתון.במאמץ הפקתי ומוסיקלי הצליח ד"ר ארנון פלטי לשפר ולמקסס את ההקלטות. התהליך נמשך זמן רב בגלל שהמאסטרים נשארו אצל איל וזה היה עסוק בהישרדות פיזית. בקרוב יצא אלבום של להקת דובדבן - באיחור של 30 שנה. יואב קוטנר שמע והתרגש. גם אני.ב19 באוקטובר יתקיים בתיאטרון תמונע מופע של להקת דובדבן, עם שני נגנים מחליפים לאיב תואתי ולאיל טובנהוז. המופע יוקדש לאיב ולאיל.
24.12.10
חלפה קצת יותר משנה, קצת יותר משנה מאז פטירתו של איב. הוא היה קורא לי אחי. היה גדול ממני בחצי שנה. הוא היה אינטלקטואל אמיתי. ידע תמיד בחושיו החמים להבחין בהתרחשויות המרתקות ביותר בשדות התרבות הבינלאומיים. היה שולח אותי לקרוא ספרים, לראות סרטים ולשמוע מוסיקה שריגשה אותו. הוא היה מקארטניסט ואני לנוניסט...
בימים הטובים בירושלים ערך בהתנדבות סדרת תכניות במסגרת התכנית "קצת אחרת" - "צומת הנשכחים", על גיבורי מוסיקה שנעלמו מהעין הציבורית. הוא ערך ואורלי מורג הגישה. היו יושבים יחד שעות על ניסוח דברי הקשר. אורלי ידעה לתרגם את הרעיונות שלו לשפת הרדיו הישראלי, כמו שידעה לכתוב מלים למנגינות שלו, כמו שידעה להכיר לי את האדם המיוחד והמרגש הזה.
מופע האיחוד של דובדבן היה הצלחה. כל מי שנפשו נקשרה בקריירה הפתלתלה של הלהקה הזו הגיע להופעה. אני שידרתי בשידור חי ברשת גימל, בידיעה שאיב שומע אותי דרך אתר האינטרנט של רשת גימל, על מיטת חוליו בבית החולים בפריז.
יומיים אחרי המופע התקשרתי אליו לבית החולים, בשמונה בערב לערך. בנו רפאל ישב לצידו.
"איך אתה מרגיש" שאלתי
"מצוין".
?
"רפאל ואני ישבנו כאן ושמענו את ההופעה של דובדבן. צחקנו ובכינו..."
החלפתי עם איב עוד כמה רשמים על איכויות הנגינה והשירה והסכמנו על ניואנסים כאלה ואחרים.
הבטחתי לבוא לפריז לבקר אותו. זה היה הדיאלוג האחרון של איב.
שעתיים אחרי שיחתנו הוא נפטר. מאושר.
אחרי ההופעה היו עוד ניסיונות החייאה, שלא צלחו, להרכב האיחוד הזה.
אני בטוח ש:
1. כל מהלך האיחוד של דובדבן, הוצאת האלבום, ההופעה והשידור החי קרה כי איב היה צריך לקבל מתנת פרידה לפני לכתו.
2. אני עשיתי את המצווה הכי גדולה בחיי, בכך שהצלחתי להביא את הצלילים, את המוסיקה שהייתה רגע השיא ביצירה של איב תואתי, לאזניים ולראש שלו לפני פטירתו.
איב נקבר בירושלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה